דעות

קורבנות השיטה המעוותת: כשהחולים תלויים בנדיבות הלב של הממשלה התורנית

בהחלטה פוליטית גרידא חורצת הממשלה את גורלם של מאות אלפי חולים וקובעת מי יזכה לטיפול רפואי במימון ציבורי ומי ימשיכו לשלם על התרופות החיוניות מכספם הפרטי, ואם אין כסף, אז שישלמו בחייהם

תקציב סל התרופות. אילוסטרציה

צריך לומר את מה שכולם יודעים, אם היחס לתקצוב תחום הבריאות בישראל היה מתקרב לזה שזוכה מערכת הביטחון, חייהם של מאות אלפי ישראלים היו ניצלים. כי בעוד דרישות מערכת הביטחון לקבל תוספות תקציביות בגובה מיליארדי שקלים נענות כמעט ללא היסוס (ושקיפות), ככל שמדובר בבריאות, נאלצים אזרחי ישראל להתחרות ביניהם על הזכות לחיים.

בפועל, ולאור התקציב שמעמידה הממשלה למערכת הבריאות בכלל, ובתוך כך גם לעדכון סל הבריאות הציבורי, הדיונים שמתקיימים מדי שנה בוועדת הסל הם בבחינת הקולוסיאום המודרני. תחרות עזה על הנגשה של תרופות חיוניות וטכנולוגיות מצילות חיים לציבור החולים במימון ציבורי. תחרות בלתי אפשרית שמתרחשת כל שנה בין חולים במחלות שונות, על האפשרות לזכות באפשרות להחלים או לשפר את איכות חייהם. תחרות שמחריפה בשנים האחרונות על רקע העלייה בעלויות הטכנולוגיות החדשות בתחום הבריאות, לצד שחיקה מתמדת של תקציב עדכון הסל (טיפולי שיניים, חיסוני שגרה וכל יתר השירותים שבהתאם לחוק צריכים להיות ממומנים מבסיס התקציב של משרד הבריאות).

אז מה היה לנו השנה? לוועדת סל הבריאות הוגשו כ-770 טכנולוגיות שונות, בעלות כוללת של יותר משלושה מיליארד שקל. לאחר כשלושה חודשים אינטנסיביים של דיונים, 145 תרופות וטכנולוגיות זכו לדירוג הגבוה ביותר (A10-A8/9) בעלות כוללת של כשני מיליארד שקל. עם זאת, ובניכוי התחייבויות קודמות (מימון טיפולי שיניים, מד סוכר וכיו"ב), לרשות חברי הוועדה עומדים בפועל רק 434 מיליון שקל לעדכון סל הבריאות ל-2019. סכום זעום לעומת הצרכים שהוכרו על ידי הועדה כחיוניים. אתגר אמיתי.

מכאן, ובדומה לשנים קודמות, לא מפתיע שגם השנה תרופות חיוניות רבות וטכנולוגיות מצילות חיים נותרו על רצפת חדר הוועדה, תוך שהן מצויות בהישג ידם של בעלי הממון בלבד. מדובר בתרופות ובטכנולוגיות שדורגו על ידי ועדה מקצועית-ציבורית כחיוניות (A8/9) שלא לומר מצילות חיים, ולמרות זאת המדינה החליטה שהן יישארו מחוץ לסל הבריאות הציבורי. מאות אלפי חולים שתקוותם לקבל טיפול רפואי מתנפצת מול חומה תקציבית בצורה. זאת, לצד מאות אלפי ישראלים אחרים שאינם יודעים שהמחלה אולי מקננת בגופם ושחייהם היו יכולים להינצל אילו טכנולוגיות בתחום של רפואה מונעת היו נכנסות לסל הבריאות.

למען הסדר הטוב, כבר עתה חשוב להדגיש כי לא כל תרופה או טכנולוגיה שמוגשת לסל הבריאות צריכה להינתן במימון ציבורי. נהפוך הוא. מבלי לרפות את ידי העוסקים במלאכת הגדלת התקציב, יש לומר בכנות ובבהירות כי גם אם יגדילו את תקציב סל הבריאות ואפילו אם יכפילו או ישלשו אותו, תמיד יהיו תרופות שיישארו בחוץ, וטוב שכך. לדוגמה, גם במציאות דמיונית שבה אין מגבלת משאבים, ראוי היה לקיים את מנגנון ועדת הסל על מנת לבצע תיעדוף בין תרופות וטכנולוגיות. תיעדוף מקצועי וחברתי שבכוחו להגן על הציבור מפני פיתוחים תרופתיים וטכנולוגים מפוקפקים.

מצד שני וכחלק בלתי נפרד מהגנה על תושבי מדינת ישראל, ראוי היה למצוא את מסגרת התקציב לאותן תרופות וטכנולוגיות שוועדת הסל קבעה שהן חיוניות או בעלות חשיבות רבה לשמירה על בריאות הציבור.

במציאות מתוקנת, ובדיוק כמו שהממשלה דואגת לתוספות תקציב הביטחון בהתאם לצרכים הבטחוניים המתפתחים, כך ראוי וניתן היה לעדכן גם את תקציב סל הבריאות הישראלי. כלומר, לבחון מהם הצרכים האותנטיים של אוכלוסיית ישראל, כמו גם מהן התרופות החיוניות והטכנולוגיות מצילות החיים שצריך לקלוט למערכת הבריאות הציבורית, ולהתאים לכך את התקציב. אבל לא - משום מה, כשמדובר בבריאות, התהליך הוא הפוך, שלא לומר מעוות. קודם קובעים תקציב, ורק אחר כך בודקים אילו מבין התרופות החיוניות והטכנולוגיות מצילות החיים יצליחו להיכנס לסל הבריאות במסגרת התקציב הקיים.

בפועל, תקציב עדכון סל הבריאות מתקבל בהחלטה פוליטית בהתאם לנדיבות ליבה של הממשלה התורנית. דה פקטו נוצר מצב שלפיו התקציב קובע את הצרכים, במקום שהצרכים יהוו יעד לקביעת התקציב. או במילים אחרות, בהחלטה פוליטית מנותקת מהצרכים הקיימים והמתפתחים, חורצת הממשלה את גורלם של עשרות ומאות אלפי חולים. החלטה פוליטית גרידא שקובעת מי הם החולים שיזכו לטיפול רפואי חיוני במימון ציבורי ומי יהיו החולים שימשיכו לשלם בעבור התרופות החיוניות מכספם הפרטי, ואם אין כסף, אז שישלמו בחייהם.

בנוסף, אסור לשכוח כי 2019 מסיימת גם הסכם תקצוב תלת שנתי, וכי התקציב לשנים הבאות תלוי בכוחו הפוליטי של שר הבריאות הבא, כמו גם בנדיבותה וברצונה הטוב של הממשלה שתקום. כאמור, שוב אנו עדים למדיניות תקצוב שדואגת לחזק את הקשר בין יכולת כלכלית ובין קבלת טיפול רפואי מציל חיים או משפר איכות חיים.

לפיכך, ולנוכח הקורבנות הרבים של השיטה הקיימת, בשלה העת לשבור את הפרדיגמה. יש לעגן בחקיקה את מנגנון עדכון סל הבריאות הציבורי, כמו גם לייצר גמישות תקציבית שתאפשר להתאים את התקציב עדכון סל הבריאות לצרכים הקיימים והמתפתחים.

(המאמר התפרסם לראשונה ב"דה מרקר")

נושאים קשורים:  עו"ד עדי-ניב יגודה,  דעות,  חדשות,  סל הבריאות,  תקציב סל התרופות,  תרופות מצילות חיים
תגובות